אוירת השבת בישיבה

“קודם כל” אומר נועם חריר בוגר הישיבה, “חשוב לציין שאצלנו בישיבה שבת זה לא רק יום מנוחה. זה יום של התעלות עצומה והשפעה רוחנית גבוהה ממש. מרגע ששבת נכנסת אתה בעולם אחר. היופי הוא שבישיבה מכניסים את השבת מוקדם מאוד, ומוציאים אותה רבנו תם, כך שנוכל להנות ממנה כמה שיותר”.

“את אוירת השבת מתחילים להרגיש כבר מיום חמישי בצהרים, החל מהשיעור בפרשת השבוע של ראש הישיבה הרב שמידט, שמכניס אותך לעניינים ומדליק בך כמיהה ללימוד התורה המיוחד של פרשת השבוע, וממשיך לתוך הלילה עם שיעור באור החיים הקדוש, בזוהר, בשילוב תיקון חצות, תיקוני יסוד של רבי נחמן והרב ליאון לוי זצוק”ל, ולימוד חי ותוסס אל תוך הלילה על סיר חמין מהביל ומפנק. הקבוצה המאוחדת והחמה שעושה משמר יחד בליל שישי, זה ממש מחייה, ומבחינתי זה כ”כ חשוב לקבל את קדושת השבת בהדרגה כזו מבורכת”.

“לאחר השיעור הלכה בבוקר שישי, עם השוקו המיוחד:, כבר מתחילים להרגיש את המתח של שבת. מתחילים הסידורים ונשמעים אמירות רבות של “לכבוד שבת קודש”. וככה פתאום אתה מוצא את עצמך מסתובב לאחר מנחה ב”בואי בשלום” ואני מתחיל לרקוד ולהרגיש את הליטוף של ה’ בקדושת השבת”.

חריר מעיד כי גם התפילות בישיבה הם נקודה מיוחדת מאוד. “מתפללים בנחת, ובעיקר בעוצמה, ב”חיות”. הקריאת שמע זה אחד הדברים המיוחדים שמי שלא היה פשוט לא יבין”. סעודת שבת, על שיריה ומאכליה, הם רק הרמה להנחתה לשיא של השבת – הטיש בבית רה”י.

“הטיש זה אורות גבוהים” הוא נזכר בנוסטלגיה. “זה מתחיל בלגימת “לחיים” מסוגים שונים של מיני “משקה” שכל פעם מפתיעים אותי מחדש, אח”כ מתחילים לשיר ולרקוד בטירוף, ואז בסוף עוצרים לסיומי מסכת וחידושי תורה. אנשים מעיפים ציטוטים של גמרות מכל השס, וחידושים נפלאים, ולפעמים הרב בוחן את החברה. ממש אקשן. פשוט תענוג צרוף”.

“רגע הסיום הגבוה זה שירת י’ה אכסוף. זה שיר שלא הכרתי עד בואי לישיבה. שיר מרגש ממש. במיוחד שמגיעים לבקשת “ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשיך”. היו פעמים לא מעטות שעלו בי ממש דמעות ערגה וכיסופים, ברגע הזה. אחר כך שרים בר יוחאי בשמחה, ואז מנסים להמשיך ולקחת את הרגעים העצומים האלו להמשך השבת, וכמובן לכל השבוע הבא”.

סיומי המסכתות בטיש של ערב שבת הם ללא ספק אחד ממאפייניה העיקריים של שבת בישיבת שבי שומרון, ויהודה סעדה, שלומד בישיבה, מספר כי “קשה לי לחשוב על שבת ישיבה שאין בה סיומי מסכתות בטיש”.

“זכור לי במיוחד אחד הסיומים שעשיתי כאשר הסברתי למה שני אמוראים הגיבו אחרת להתנהגות רבם תוך הבאת ראיות מהש”ס שזהו אופיים, ראש הישיבה התפעל מאוד וביקש שאחזור על כך.לאחר שחזרתי הוא ביקש ממני לכתוב את הדברים והסיפור הזה דרבן אותי להמשיך ולמלא פנקס מדברי התורה שאני אומר בסיומים. זה מראה כמה חשוב לעשות את המעמד הזה שנותן חשיבות לתורה ולבחורים שזוכים ממש לחוש תענוג אמיתי מלימוד התורה שלהם”.

וביום השבת, מלבד התפילות והסעודות יש גם סדר לימוד חי שנגמר בשיעור של הרב בפרקי אבות ולאחר מכן סעודה שלישית עם שירי דבקות שבסופה שיעור בצו וזירוז של האדמור מפיאסצנה זצ”ל. “השיעור הזה חודר לתוך תהליכים הנשמתיים של כולנו” מסכם חריר, “ומלמד אותנו להמשיך את העבודה הפנימית לחיי המעשה במהלך השבוע”.